זוכה פרס הסרט האסייתי הטוב ביותר בתחרות פרסי הקולנוע ההונג קונגי שנערכה בספטמבר 2008. סרטו של הבמאי המצוין פנג שיאוגאנג (הנשף). עם תקציב ענק, תסריט מצוין. צוות שחקנים מעולה, צוות צילום ופריטוכניקה מדהימים, הצליח הבמאי להביא את המלחמה מגובה העיניים של הלוחמים. זה לא עוד סרט מלחמה נדוש, כלל וכלל לא. עלילת הסרט מתרחשת עוד במלחמת האזרחים בסין בשנת 1948 . קצין זוטר בצבא האדום הקומניסטי בשם י-גו זיאנג נלחם בצבא הרפובליקנים. הוא עובר עבירה ונשלח לחזית שם הוא מאבד את כל פלוגתו. 46 לוחמים המוכרזים נעדרים בקרב. הוא היה הניצול היחידי. כעת עליו להחזיר את כבודם של לוחמיו הנעדרים ולגרום לשלטון להכיר בהם כגיבורי מלחמה. אך לשם כך עליו לשוב לשדה הקרב ולמצוא את שרידי הגופות. הוא מתנדב לצבא ומצטרף ללוחמים הצעירים במלחמה בקוריאה, אך הפעם לא כקצין אלא כלוחם. הוא מציל את מפקדו וזוכה להתחבר אליו. לאחר כמה שנים יעזור לו אותו קצין להגשים את רצונו.
סרט מדהים באיכותו, בעוצמת הרגשות, והכי התפעלתי מתקריבי הצילום. בסרט ישנם לא מעט סצנות של קרבות מרים העשויים לתפארת. בסרט הזה אין גיבורים מלבד המתים וגם אז, זה יקח זמן עד שיזכו לכך. זהו סיפורו של אדם שרגשות החרטה על אובדן חבריו, מביאות אותו להחלטה לפעול ללא לאות למען הדבר האחרון שנותר להם, כבודם.
